"אני מרגיש כמו רובין הוד"

צדק לא משיגים בתחנונים, אלא באמצעות תביעות בבית המשפט. הפגה שמתה וקמה לתחייה. משמעות החיוך של לקוח. עו"ד סאמי אבו ורדה מסכם 30 שנות קריירה ומספר ל"מאחורי הגלימה" על תחנות חייו המקצועיים

מאת מערכת אתר ג'סטיס

Share on facebook
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

למה הפכתי לעו"ד, וספציפית לנזיקיסט. החלטתי ללמוד משפטים ולהתמחות בנזיקין בגלל תקרית מצערת שהתרחשה בגיל 12. שנה שלמה חסכתי דמי כיס וקניתי אופניים. יום אחד, רכב מפואר שיצא מהחנייה פגע בי. נפצעתי קל וגם האופניים ניזוקו. הנהג יצא מהרכב, צעק עליי, קילל ונסע. מאז החלטתי שזה לא יקרה שוב – לא לי ולא לאחרים. לכן בחרתי במשפטים ובתחום הנזיקין, כבר בגיל 12. למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים כשבין מוריי היו גדולי המשפטנים כגון הנשיא אהרון ברק, פרופ' פרוקצ'יה, פרופ' קרמניצר ועוד.

אוטופיה מול מציאות. ובכן, המקצוע הוא לא מה שנכפה עליך אלא מה שאתה עושה איתו – כחומר ביד היוצר. אני מלכתחילה בחרתי בכוונה בייצוג תובעים. אחרי שגיליתי את פערי הכוחות העצומים בין הניזוקים לבין חברות הביטוח ידעתי שאני חייב לפעול כדי לבטל אותם. אחרי 30 שנה במקצוע הנכון ובתחום הנכון, אני יודע שלא ניתן להשיג את הצדק באמצעות בקשות ותחנונים אלא רק דרך דרישות ותביעות. עם זאת, הפיצויים ללקוחותינו מגיעים בזכות ולא בחסד.

התיק הראשון. התיק הראשון שלי היה כשהייתי סטודנט שנה ראשונה. חברה ללימודים קנתה סנדוויץ' בקפיטריה של האוניברסיטה וגילתה תחת שיניה זכוכית, מיד פניתי למפעיל של הקפיטריה בדרישת פיצוי ועל המקום הגענו להסכמה שחבורת הסטודנטים שהיינו בסביבה באותו רגע נאכל כולנו את הסנדוויצ'ים שנבחר ובחינם.

המשמעות של להיות עו"ד עבורי. מבחינתי להיות עו"ד זו שליחות מן המעלה הראשונה, זו הדרך בה אני יכול לממש את הייעוד שלי בחיים. זה מרגיש קצת כמו רובין הוד, לקחת מהחזקים ולתת לחלשים. אם לא הייתי עו"ד, הייתי רופא.

לא רק בגלל הגלימה, מרגיש כמו רובין הוד. עו"ד סאמי אבו ורדה (צילום: יח"צ)

התיק הכי נוגע ללב. אני לוקח איתי הבייתה סיפורים אנושיים מורכבים שאני פוגש כמעט כל יום. הראש לא מפסיק לחשוב על הדרך הנכונה לשנות את רוע הגזרה שנפלה בחלקם של הניזוקים ולסייע להם לשפר את מצבם הכלכלי באמצעות קבלת פיצויים מחברת הביטוח. כמה שיותר פיצוי, וכמה שיותר מהר. לא אשכח מקרה של רשלנות רפואית שבו נולדה ילדה פגה והרופאים החליטו כי היא הולכת למות ועל כן יש לתת לה למות. אחרי שמתה הניחו אותה במקרר מתים למשך שבע שעות ואביה בא לקחת אותה לקבורה. באותו רגע, האם שהייתה מאושפזת ביקשה לראות את התינוקת בפעם האחרונה. הורידו ממנה את התכריכים ולפתע הילדה המתה החלה לנשום. כל בית החולים עמד על הרגליים. הילדה חיה עוד 24 שעות ולבסוף נפטרה. לשמחתנו, אחרי שנה בדיוק האם ילדה שוב, וכך סגרה מעגל מול אלוהים ומול בית החולים.

המורה הכי טוב שהיה לי. מורי ורבי עו"ד ישראל יונגר, אצלו עבדתי במהלך שמונה השנים הראשונות שלי במקצוע. אצלו התגבשה האישיות המשפטית שלי. אדם חד כתער, חכם כשלמה המלך ואנושי להפליא.

"בגיל 12 חסכתי במשך שנה מדמי הכיס וקניתי אופניים. רכב מפואר שיצא מהחנייה פגע בי ובאופניים. הנהג יצא מהרכב, צעק עליי, קילל ונסע. מאז החלטתי שזה לא יקרה שוב – לא לי ולא לאחרים. אז החלטתי להיות עו"ד" (Photo by Eduardo Soares on Unsplash)

מודל לחיקוי. פרופ' ירון זליכה, אשר לא מכר את נשמתו לשטן ואולי היחיד שלא יצא ממשרד האוצר אל הטייקונים שעליהם פיקח בתפקידו הציבורי.

איפה אהיה בעוד עשור. אני אומר ששלוש התכונות החשובות ביותר לעורך דין שמייצג תובעים הן חמלה, חמלה ושוב פעם חמלה. מה שמניע אותי ביומיום הוא לראות את החיוך וההקלה בפניהם של לקוחותיי אחרי שאנחנו מממשים את מלוא זכויותיהם. לכן אני מקווה שגם בעוד עשר שנים אהיה עדיין באותו מקום, באותו תפקיד ובאותה משימה.

אני וקרן ג'סטיס. במשפט אחד – אם קרן ג'סטיס לא הייתה קיימת, היה צריך להמציא אותה.

סאמי אבו ורדה, יליד 1968, תושב חיפה. עו"ד משנה 1991. שותף-מייסד במשרד סאמי אבו ורדה עורכי דין, בעל מומחיות ספציפית בייצוג נפגעי גוף. נשוי לרימא, אבא ל-3 ילדים (שני עורכי דין וסטודנט לרפואה), סבא לשני נכדים