אלימות נגד נשים: המגפה שחייבים למגר. בכל מחיר

היקף מקרי האלימות נגד נשים נמצא בעלייה מתמדת. למרות זאת, תלונות רבות נסגרות ללא טיפול, ומסתיימות באסון. כדי למגר את התופעה לא די לפתוח בתביעות פליליות או אזרחיות נגד הפוגעים, אלא גם לדרוש מהרשויות לקחת אחריות במקרים של מחדל ולפצות את הנפגעים. רק כך יבוא השינוי ביחס הרשויות לתלונות על אלימות במשפחה. עו"ד רותם אלוני דוידוב במאמר מיוחד, לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים

מאת עו"ד רותם אלוני דוידוב, מאמר אורחת

Share on facebook
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

במשך שנים ארוכות, תופעת האלימות במשפחה נתפסה כעניין פרטי-משפחתי ש"נסגר בתוך הבית". גם המדינה וגם החברה העלימו עין מהתופעה הקשה וההרסנית הזו.

עם השנים הלכה והשתרשה בציבור הבנת היקף הנזקים שאלימות במשפחה גורמת לסובלים ממנה, שהם בעיקר נשים וילדים. בשנים האחרונות נעשו ניסיונות משפטיים להגביר את האכיפה בתחום האלימות במשפחה – אבל בפועל, הרוב המכריע של מקרי האלימות יישמרו כסוד משפטי, מאחורי דלתיים סגורות.

אחד הקשיים הגדולים עם אלימות במשפחה היא העובדה שהנפגע או הנפגעת לרוב תלויים כלכלית ופיסית בפוגע, ולעיתים גם רגשית, ולכן קשה להם לשבור את קשר השתיקה.

עו"ד רותם אלוני דוידוב
הרשויות צריכות לפצות את הנפגעות. עו"ד רותם אלוני דוידוב (צילום: יח"צ)

בשנים האחרונות אנו רואים יותר נשים וילדים שבוחרים לתבוע את בן הזוג או את ההורים הפוגעים לאחר שהתלות שלהם בפוגע הופסקה – אם כי האישה והאיש התגרשו, או כי הילדים התבגרו ועזבו את הבית. ואולם עדיין מדובר בתופעה שולית יחסית, ומאחר ותביעות אלה מתנהלות לרוב בבית המשפט לענייני משפחה, מאחורי דלתיים סגורות, פעמים רבות בתי המשפט אינם מפצים בכלל או מפצים באופן חלקי בלבד את הנפגעים והנפגעות בגין הנזקים שנגרמו להם.

אך לא רק הפוגעים עצמם נושאים באחריות להיקף התופעה של אלימות במשפחה – לעיתים גם רשויות אכיפת החוק אחראיות לכך, שכן מקרים רבים מטופלים מעט ומאוחר מדי. אין פלא שברובם המכריע של המקרים בהם אנו שומעים על אישה שנרצחה ע"י בן זוגה, אנחנו מגלים שהיא התלוננה פעמים רבות על אלימות – ובכל פעם התיקים נסגרו והיא נותרה לגורלה.

מנתונים שפורסמו בימים האחרונים עולה שכ-70% מהתיקים שנפתחו בעקבות אלימות בין בני זוג – נסגרו ללא הגשת כתב אישום! בשנת 2020, כשליש מהנשים שנרצחו בידי בני זוגן התלוננו על אלימות לפני הרצח. כל זאת, כאשר חלה עלייה של 315% אחוז במספר מקרי האלימות בין בני זוג לעומת 2019. גם בעבירות מין המספרים לא מעודדים, בלשון המעטה: כ-80% מהתיקים שנפתחו על עבירות מין נסגרו בפרקליטות ללא כתב אישום, זאת בזמן שבבית הדין לעבודה 72% מהתביעות על הטרדה מינית התקבלו. עוד פורסם ש-32% מהנפגעים על רקע מיני נפגעו על ידי בני משפחה, ועוד 13% נפגעו בידי בני זוג בעבר או בהווה. 

אלימות נגד נשים
תביעה ככלי לשינוי, פיצוי ככלי להשגת צדק. די לאלימות במשפחה! (אילוסטרציה. Photo by Ben White on Unsplash)

על מנת למגר את תופעת האלימות במשפחה לא די לפתוח בתביעות פליליות או אזרחיות נגד הפוגעים עצמם – צריך לדרוש גם מרשויות אכיפת החוק לקחת אחריות במקרים של מחדל ולפצות כלכלית את הנפגעים, ויש לקוות ש"חשיפה" משפטית והגשת תביעות מעין אלה יביאו לשינוי ביחס הרשויות לתלונות על אלימות במשפחה.

במובן הזה, קרן ג'סטיס, עמה עבדתי בתיקים לא מעטים, מאפשרת לנפגעים לקבל את יומם בבית המשפט ואת הסיכוי לזכות בפיצוי משמעותי בגין נזקיהם, שהם בדרך כלל לא רק פיזיים – אלא גם נפשיים. חוות הדעת הללו יקרות, ועלותן מכוסה ע"י ג'סטיס בשיטת "לא זכית – לא שילמת", בדומה לשכר טרחת עורך הדין המבוסס על הצלחה בלבד.

ולפני שכל השינויים החשובים הללו יקרו, האחריות מוטלת גם על כתפי כל אחד ואחת מאיתנו לשים לב לאישה או איש במצוקה, לילד של השכן, או לשכנה ולילדיה. בכל מקום יכולה להיות אלימות במשפחה, והאחריות היא של כולנו למגר אותה.

כולנו נשמח אם המקרים הללו ייגדעו באיבם, מבלי צורך להגיע למצב של הגשת תביעה. אבל אם כבר הגענו חלילה למצב הזה – הנפגעים יודעים שגם הגב של עורכי הדין המומחים בתחום, וגם הגב של קרן ג'סטיס, נמצא ממש מאחוריהם.

עו"ד רותם אלוני דוידוב היא מומחית בתביעות נזקי גוף, לרבות בקשר עם אלימות במשפחה